הכוח שלא ידענו שאיתנו תמיד
תארו לעצמכם שאתם עומדים מול צומת חשוכה. אתם לא יודעים לאן ללכת, אבל עוצמים עיניים – ומתחילים לראות דרך. לא במובן המיסטי בלבד, אלא ממש – תמונות, תחושות, קולות. זהו הדמיון בפעולה: כוח תודעתי עוצמתי שלרוב איננו משתמשים בו באופן מודע.
למרות שאנחנו משתמשים בדמיון מדי יום – בחלומות בהקיץ, בדאגות, בזיכרונות מודחקים או בהשראה יצירתית – מעטים עוצרים לשאול: מהו הדמיון באמת? האם הוא כלי? ואם כן – האם אפשר ללמוד לעבוד איתו באופן מודע, כמו שמתרגלים שריר, או מדייקים מחשבה?
במאמר זה נצלול לעומק הדמיון ככלי תודעתי – נבין כיצד הוא פועל, מהן הדרכים לעבוד איתו, ואילו השפעות יש לו על הגוף, הנפש, הרגש, הבריאות והיצירה.
מהו הדמיון? בין פנטזיה לפוטנציאל
הדמיון אינו פנטזיה בלבד. פנטזיה היא בריחה – אך דמיון הוא פוטנציאל.
בהגדרה תודעתית, הדמיון הוא היכולת שלנו ליצור ייצוגים פנימיים – חזותיים, תחושתיים, קוליים – של מצבים, אנשים או עולמות שלא בהכרח מתקיימים כרגע במציאות הפיזית. במילים אחרות: הדמיון הוא מרחב ניסוי פנימי, מעבדה תודעתית שבה אנו יוצרים, חווים, מתנסים – בלי לצאת מהגוף.
מחקרים בתחום מדעי המוח מראים כי המוח אינו מבחין בין דמיון למציאות: כאשר נבדקים מתבקשים לדמיין פעולה גופנית מסוימת, למשל ריצה, אותם אזורים במוח מופעלים כאילו הם באמת מבצעים אותה. (Kosslyn et al., 2001)
אלברט איינשטיין אמר בראיון ל"The Saturday Evening Post" ב-1929: "הדמיון חשוב יותר מהידע. כי הידע מוגבל – והדמיון חובק את העולם כולו, מעורר התקדמות, ומוליד התפתחות."
רקע מדעי והגותי: מי עסק בכוחו של הדמיון?
הדמיון זכה להתייחסות רצינית לא רק בקרב יוצרים ומיסטיקנים, אלא גם בקרב חוקרי תודעה, פסיכולוגים ומדענים:
- קרל יונג, אבי הפסיכולוגיה האנליטית, פיתח את מושג "הדמיון הפעיל" – תהליך של דיאלוג עם דמויות פנימיות כדרך לגשר בין התודעה להלא-מודע. יונג כתב: "לעיתים קרובות, הדמיון הוא הדרך היחידה שבה הלא-מודע יכול לדבר עם התודעה." (The Red Book, 2009)
- נביל גודארד, מורה לתודעה בשנות ה-40–60, כתב: "הדמיון אינו פועל מחוץ לאדם – הוא האלוהים שבפנים." (Your Faith Is Your Fortune, 1941)
- ג'וזף מרפי, מחבר "כוחו של התת-מודע" (1963), טען שהמוח הלא-מודע מגיב לדימויים – במיוחד כששזור בהם רגש – והם אלה שמעצבים את חיינו.
- ג'וליה קמרון, יוצרת "דרך האמן" (1992), הדגישה את הדמיון ככלי יומיומי לריפוי ויצירה. כתיבתה נוגעת בכוח של כתיבה אינטואיטיבית ככלי חיבור פנימי.
- בריאן ווייס, פסיכיאטר וראש מחלקה לשעבר ב-Mount Sinai, השתמש בדמיון מודרך להחזרת זיכרונות מודחקים – וחווה תגליות טיפוליות יוצאות דופן, המתוארות בספרו "שני חיים ועוד רבים" (Many Lives, Many Masters, 1988).
- ויקטור פרנקל, מייסד הלוגותרפיה וניצול אושוויץ, כתב בספרו "האדם מחפש משמעות" (1946): "האדם שבידו הלמה למה – יוכל לשאת כמעט כל איך" (מצטט את ניטשה) – והוסיף כיצד דמיין את אשתו בעיני רוחו כדי לשרוד את אימי המחנה.
- רודולף שטיינר, מייסד האנתרופוסופיה, הגדיר את הדמיון כשלב ראשון בהתפתחות רוחית: imagination – inspiration – intuition.
הדימיון ככלי – לא רק לילדים
1. ריפוי רגשי וגופני
מטפלים משתמשים בדמיון מודרך כדי לרפא פחדים, להפחית כאבים, לעבד טראומות. לדוגמה:
- לדמיין אור נכנס לאיבר פגוע וממיס את הכאב
- לחבק את הילד הפנימי בתודעה ולדמיין תסריט מרפא
גישות כמו של מרפי וווייס ממחישות כיצד דמיון חוזר של תמונה חיובית, לצד רגש ואמונה, עשוי לשחרר חסימות עמוקות בגוף ובנפש.
2. יצירתיות והבעה
הדמיון הוא המנוע של יצירתיות. סופרים, מוזיקאים, ממציאים – כולם "ראו" קודם את הדבר בתוך התודעה.
- תרגול: לעצום עיניים ולשאול: "מה אני רואה שאין עדיין בעולם?"
- לצייר ללא מחשבה, לתת ליד לזרום – ולהקשיב למה שעולה
קמרון מציעה לכתוב בכל בוקר 3 עמודים של זרם תודעה – לחבר את עצמנו למרחב הדמיון ולנקות את הדרך להשראה.
3. חזון ושינוי זהות
אנשים רבים מצליחים לפרוץ תקרות זכוכית פנימיות כשהם מתחילים לראות את עצמם אחרת.
- לדמיין את העצמי העתידי (בבריאות, בזוגיות, ביצירה)
- לחזור לתמונה הזו מדי יום ולחוות אותה עם כל החושים
נביל גודארד האמין שמה שהאדם מדמיין מתוך תחושה עמוקה – הוא מזמן אל חייו.
דמיון ככלי תודעתי: איך מתחילים?
- דמיון מודרך בסיסי:
- שב/י בנוחות, עצמ/י עיניים.
- דמיינ/י מקום בטוח (יער, ים, חדר רך).
- נשמ/י עמוק. הוספ/י תחושות, צבעים, קולות.
- דמיון יצירתי עתידי:
- דמיין את עצמך בעוד שנה, בדיוק כפי שהיית רוצה להיות.
- איפה אתה? עם מי? איך אתה מרגיש? מה אתה לובש? מה אתה אומר?
- כתוב את התמונה הזאת ביומן.
- תרגול ריפוי:
- קח/י כאב רגשי או פיזי. עצום עיניים.
- איזה צבע יש לו? איזה צורה?
- כעת דמיין אותו משתנה – מתמוסס, הופך לאור, נשטף.
- עבודה עם סמלים:
- דמיין דמות שמייצגת חוזק, רוך או תבונה.
- שוחח איתה. שאל מה יש לה לומר לך. תן לה שם.
הדמיון והאמונה: מעגל שמזין את עצמו
כשאנו מדמיינים תסריט חיובי, משהו בתוכנו כבר מתחיל להאמין. ולעיתים, כשאנו מאמינים – הדמיון פורח. החיבור בין דמיון לאמונה הוא מעגל שמזין את עצמו.
פרנקל מתאר כיצד הדימוי של אשתו שמר על חייו. נביל גודארד כתב: "הרגש הוא הסוד. מה שאתה מרגיש אמיתי – הופך להיות אמיתי עבורך."
מתי הדמיון עלול להפריע?
- כשהוא הופך למנגנון בריחה: פנטזיות ריקות במקום פעולה
- כשהוא מבוסס על פחדים: תסריטי אימה חוזרים שאינם מועילים
- כשהוא מנותק מהרגש: תרגול יבש שאינו מחובר לתחושות גוף
המפתח הוא: לעבוד עם הדמיון – לא לברוח אליו.
סיכום
הדמיון הוא לא רק חלק מהילדות שלנו – הוא כלי עוצמתי לריפוי, ליצירה, ולטרנספורמציה פנימית. כשאנחנו לומדים להקשיב לו, לעבוד איתו, להתמסר אליו – הוא הופך ממרחב עמום למורה דרך.
"הדמיון הוא ההכנה לחיים העתידיים שלנו." — ויקטור פרנקל, מתוך הרצאות הלוגותרפיה (1959)
>> קישור לסרטון מעולה של בשאר שהיווה את ההשראה הראשונית שלי לפוסט:
https://www.facebook.com/reel/1367920374200849
סרטון מעולה על פיתוח הדמיון
