המגזין להעלאת התדר - האישי, החברתי והרוחני - ועוד קצת...

הקשר האבהי בין נשיאי ארה"ב לאסירים

כאב כמפגש דרכים: כיצד נסיבות חיים דומות מובילות לשיאי הצלחה – או לשפל עז

דמיינו שני ילדים, בני אותה שכונה, בגיל 6 בלבד. שניהם חווים את אותו כאב ראשוני – אובדן פתאומי של אביהם. שניהם עומדים מול עולם שנשמט תחת רגליהם. אבל בעוד אחד מהם יגיע יום אחד לבית הלבן, השני ימצא את עצמו כלוא מאחורי סורג ובריח.

מה יוצר את ההבדל?

אובדן – שורש משותף למאבק פנימי

מחקרים רבים מצביעים על כך שאובדן הורה בילדות הוא גורם סיכון משמעותי להידרדרות לעבריינות. דוח של משרד המשפטים האמריקאי מצא כי אחוז גבוה במיוחד מהאסירים גדלו בבתים ללא דמות אב פעילה. מחקר שנערך על ידי פרופ' ג'ון קאמפבל (John H. Campbell) הראה שכ- 70% מהאסירים הצעירים בארה"ב מגיעים ממשפחות בהן האב לא נוכח.

מצד שני, סקירת ביוגרפיות של נשיאי ארצות הברית מגלה תופעה מרתקת: רבים מהם – אנדרו ג'קסון, ג'יימס גארפילד, ביל קלינטון – חוו יתמות מאב בגיל רך.

נראה שהאובדן הוא "מנוע" חזק – אך הכיוון אליו ינוע האדם תלוי בגורמים נוספים.

דרכי הפיצול: מה קובע את הכיוון?

  1. נוכחות של דמות משמעותית תומכת: ילד שאיבד את אביו אך קיבל תמיכה מדמות אחרת – אם חזקה, סב אוהב, מורה אכפתי – קיבל עוגן שהחזיק אותו.
  2. גישה להזדמנויות: חינוך טוב, סביבה שמעודדת צמיחה ולא דוחקת לשוליים, מספקת אפשרות להמיר כאב להצלחה.
  3. חוסן אישי מול נסיבות: ישנם ילדים שמפתחים גמישות נפשית שמאפשרת להם לראות בעצמם לא קורבנות אלא שחקנים פעילים במציאות חייהם.
  4. פיתוי למעגל ההישרדות: כשאין תמיכה ואין משאבים, הילד עלול להימשך לדרכי הישרדות שליליות: כנופיות, פשע, סמים.

 

נקודת המפתח: הבחירה והעזרה

אי אפשר להתכחש לכך שהחיים אינם הוגנים. חלק מהילדים נופלים לא מפני שהיו "חלשים" אלא מפני שהיו לבד. אבל גם בתוך האפלה, לפעמים בחירה אחת – יד מושטת, החלטה אמיצה, אמונה קטנה – יכולה להפוך מסלול חיים.

קריאה אישית: מה אנחנו יכולים לעשות?

  • לזהות את המקומות שבהם אנחנו עצמנו חווינו אובדן – ולשאול: מה בחרנו לבנות ממנו?
  • לזכור שכל כאב הוא מפגש דרכים – ויש בנו את הכוח לבחור שוב ושוב את הדרך של צמיחה.
  • להיות בעצמנו יד מושטת למישהו אחר. לפעמים עוגן קטן יכול להציל חיים שלמים.

סיום:

האובדן אינו רק טרגדיה. הוא פוטנציאל. כמו זרע שהושלך לקרקע סלעית – אם יקבל מעט מים, מעט אור – הוא יכול לצמוח ולהפוך לעץ שאין סערה שיכולה להפילו.

בידיים שלנו להפוך את הסיפורים שלנו – ושל אחרים – מאגדות כאב לסיפורי השראה.

כי כל כאב יכול להיות תחילת שיר חדש.

מוזמנים לשתף:
Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אחרונים

יש שאלה אחת שמלווה את חוקרי השפה כבר עשרות שנים: האם השפה שאנחנו מדברים בה משפיעה על האופן שבו אנחנו חושבים? במשך זמן רב נחשבה השאלה הזו כמעט בלתי פתירה. אבל בעשורים האחרונים, הודות למחקרים מתחום הבלשנות...

אניל סת', נוירולוג בריטי, מציע בספרו "Being You" תשובה מפתיעה לשאלה הכי ישנה בעולם – ומה שהוא גילה עשוי לשנות לגמרי איך אתה חווה את עצמך. נסה לתפוס את הרגע שלפני שאתה נרדם. יש שם רגע אחד,...

זה לא רגע שאפשר לתאר בדיוק (בעקבות קריאת הספר "איחזו בילדיכם" (Hold On to Your Kids) – של ד"ר גורדון ניופלד וד"ר גאבור מאטה) לפעמים זה בארוחת ערב – הילד יושב מולך, עונה בחד הברות, מחכה שתסיים...

יש רגעים שבהם שיר פוגע בך בדיוק במקום הנכון. לא יודע מאיפה, לא יודע למה – אבל משהו בתוכך נפתח. לא הבנת את הטקסט אחרת. לא חשבת על המנגינה. פשוט – הקשבת. ופתאום, בתוך הצלילים, הגיע משהו...

ניוזלטר

מלאו את פרטיכם לקבלת עדכונים