פתיחה: כשספר אחד הופך לשלושה

בין שורות התנ"ך, כמו סיפור חמקמק, מסתתר אזכור קצר לספר בשם מסתורי – ספר הישר. שתי הופעות בלבד יש לו, אך שתיהן מעוררות סקרנות גדולה: פעם אחת בספר יהושע, ופעם שנייה בשמואל ב'. ספר שמעולם לא נמצא, אך השאיר אחריו הד ברור – כמו קול שממשיך להדהד במערות הזמן, גם אם המקור אבד. מפתיע לגלות שבמהלך הדורות השם הזה – ספר הישר – לא רק שלא נשכח, אלא אף קיבל חיים חדשים. למעשה, מדובר בשלושה חיבורים שונים, בשלוש תקופות שונות, בשלושה סגנונות שונים – שכולם נקראים בדיוק באותו שם.

אז מהו "ספר הישר"? האם מדובר ביצירה תנ"כית אבודה, בספר מוסר עמוק של חכמי ימי הביניים, או דווקא באפוס מיתי מאוחרי ימי הביניים שמנסה להשלים את הסיפורים של התנ"ך? ואולי, בעצם, כל גרסה היא שער לעולם אחר – וכל אחת מספרת משהו עמוק על האדם, התקופה והצורך שלו ביושר.

ספר הישר המקראי – הספר האבוד

בספר יהושע פרק י', לאחר תיאור קרב הירואי נגד חמשת מלכי האמורי, מופיעה שורה מסתורית:

"הלא היא כתובה על ספר הישר?"

ובספר שמואל ב' פרק א', בקינת דוד על שאול ויהונתן, אנו שומעים שוב:

"ללמד בני יהודה קשת – הנה כתובה על ספר הישר."

שני האזכורים האלה מרמזים על קיומו של ספר שהיה מוכר בעם ישראל באותה תקופה – אולי ספר גיבורים, אולי לקט של שירי מלחמה, ואולי כרוניקה קדומה שאבדה. המקרא מפנה אליו כאילו היה מובן מאליו, כמו שאנו אומרים היום: "זה כתוב באנציקלופדיה" – מבלי להסביר איזו.

האם באמת היה קיים ספר כזה? יש חוקרים המשווים אותו ל"ספר מלחמות ה'" או ל"ספר דברי הימים למלכי ישראל" – חיבורים קדומים שלא שרדו. יש מי שסבורים כי מדובר בקובץ פיוטים, ממש כמו ספר תהלים, אך עם אופי לוחמני וגבורתי.

בעצם, עצם האזכור של ספר אחר בתוך המקרא מרמז על ריבוי מקורות, על קיום של מסורות חוץ-תנ"כיות – ומציע שגם בתוך התרבות המקראית היה מקום לספרות חיצונית, שירתית או היסטורית, שלצערנו לא שרדה.

ספר הישר של רבנו תם – מוסר, ענווה ויושר

במאות ה-12–13, מופיע שוב השם הזה – ספר הישר – הפעם בספר מוסר עמוק ורגיש, המיוחס לרב יעקב בן מאיר, נכדו של רש"י, שנודע בכינויו רבנו תם.

ספר זה אינו עוסק בגיבורים מיתיים או בקרבות הירואיים, אלא בקרב היומיומי של האדם מול עצמו: כיצד להתנהג ביושר, כיצד לא ליפול לפיתויים של כעס, קנאה או גאווה, ואיך לחיות חיים של שיקול דעת, עדינות ואחריות.

בין הנושאים המרכזיים: מידות טובות, שליטה עצמית, דרך ארץ, ענווה, דיוק בעבודת ה' ואפילו דרכי שיח בין אדם לחברו.

הייחוד בספר הזה הוא שהוא אינו רק מדריך הלכתי – אלא ניסיון כן לנסח את "האדם הישר". אדם שדרכו היא שילוב של רוח, שכל ורגש. רבנו תם מציע תורת מוסר שמתאימה גם למי שלא עוסק בלימוד תורה כל היום – אלא חי בעולם הזה, עם אנשים, רגשות, ונפילות.

גם כיום אפשר לקרוא את הספר הזה ולחוש עד כמה דבריו נוגעים ללב: תזכורת ש"יושר" אינו רק מושג משפטי – אלא הליכה פנימית ישרה, אמיצה ואכפתית.

ספר הישר הפופולרי – מיתוס בתחפושת של תנ"ך

במאה ה-16, בוונציה, מופיע שוב ספר הישר – הפעם כספר סיפורים עממי ומרתק, שמתחזה לספר האבוד מן התנ"ך. הוא כתוב כסיפור תנ"כי לכל דבר: בשפה מקראית, עם דמויות תנ"כיות, אך עם תוספות עלילתיות שאין להן זכר במקרא.

למשל: מה באמת קרה כשאברהם ניפץ את הפסלים של אביו? מה קרה למשה בילדותו? איך נראו ימי המבול מבפנים? הספר מנסה לענות על כל השאלות האלה – כמו מדרש שהופך לאפוס מלא.

האם זה "זיוף"? אולי. אבל אפשר גם לראות בזה ביטוי עממי לצורך בהשלמה – ברצון למלא את החללים שבין הפסוקים. הספר זכה לתפוצה רבה, תורגם לשפות שונות, ויש לו השפעה מפתיעה גם על ספרות נוצרית, מיסטיקה יהודית, ואפילו זרמים אמריקאיים מהמאה ה-19 שהשתמשו בו כלשון קודש אלטרנטיבית.

עבור הקוראים, זה היה כמו להיכנס לסצנות שנחתכו מהתנ"ך – להרגיש שהם מקבלים את הגרסה המלאה.

שלושה ספרים – שלוש דרכים ליושר

כל אחד מהגלגולים של ספר הישר מייצג משהו עמוק:

• הספר המקראי האבוד – יושר כגבורה, כעמידה אמיצה.
• ספר רבנו תם – יושר כדרך חיים פנימית ומוסרית.
• הספר הפופולרי – יושר כסיפור שנכתב מחדש שוב ושוב, לפי הצורך התרבותי של כל דור.

העובדה שכל כך הרבה יצירות שונות נשאו את אותו השם, מלמדת שמשהו בשם הזה ריגש, פיתה, קרא לאנשים לשוב אליו. אולי כי כולנו, בכל תקופה, מחפשים דרך להיות "ישרים" – מול עצמנו, מול הזולת, מול הסיפור שאנו מספרים על העולם.

סיום: ספר הישר שבלב

ייתכן שספר הישר האמיתי – לא נמצא באף ספרייה. לא בכתבי יד עתיקים, לא בדפוסים של ונציה, ולא אפילו במדפי המוסר של חכמי ימי הביניים.

אולי זה ספר פנימי. כזה שכל אדם כותב לעצמו. ספר שבו כל פרק הוא בחירה – לומר אמת, להקשיב באמת, לנהוג בענווה, לדעת לסלוח, או לעמוד על עקרונות.

בסוף, כל הדורות שכתבו גרסאות שונות ל"ספר הישר" – לימדו אותנו שיעור חשוב: היושר הוא לא רק עבר, אלא גם חזון.

והשאלה החשובה ביותר היא אולי זו:

מה ייכתב בספר הישר שלך?

קישור לערך מתוך ויקיפדיה >>