מה קורה במוח בהיפנוזה, למה כמעט כל תרבות אנושית פיתחה טקסי טראנס, ומה המחקר באמת יודע לומר על כוחה של הצעה.
נושא: טראנס, היפנוזה ותודעה
פרקים: היסטוריה, טקס, מוח, ריפוי ומיתוס
זמן: כ-9 דקות קריאה
לילה. כביש מוכר, אותו כביש שנסעת בו מאות פעמים. הרדיו מנגן משהו שאתה כבר לא שומע, והמחשבות נודדות למקום אחר לגמרי. ואז אתה עוצר בחניה, מכבה את המנוע, ומבין שאין לך מושג איך עברת את שלושת הרמזורים האחרונים. מישהו נהג. מישהו האט, איתת ופנה בדיוק בזמן. אבל אתה, זה שיושב עכשיו מאחורי ההגה, לא היית שם.
הרגע הזה, המוכר והקצת מטריד, הוא אולי הדלת הכי פשוטה לאחד המצבים העתיקים והמסקרנים של התודעה האנושית. שמאנים קראו לו מסע. דרווישים קראו לו התמסרות. רופאים בסלונים של פריז קראו לו מגנטיזם, ואחר כך היפנוזה. ומה אם הטראנס הוא בכלל לא חריגה, אלא תדר שאנחנו מבקרים בו כל יום, בלי לשים לב?
אמל"ק
- טראנס הוא מצב של קשב ממוקד ועמוק, והיפנוזה היא שיטה מובנית להיכנס אליו ולהשתמש בו בעזרת הצעה (סוגסטיה).
- מחקרי ההדמיה של דייוויד שפיגל מסטנפורד מראים מה משתנה במוח בזמן היפנוזה, ומחקר מ-2024 הצליח אפילו להגביר את הרגישות להיפנוזה לזמן קצר.
- מסע היסטורי ממסמר וועדת בנג'מין פרנקלין, דרך ג'יימס בריד שטבע את המילה, ועד מילטון אריקסון.
- לפי האנתרופולוגית אריקה בורגיניון, כ-90% מ-488 החברות שסקרה קיימו צורות ממוסדות של מצבי תודעה משתנים.
- מה ההיפנוזה יכולה לעשות (כאב, מעי רגיז, ניתוחים), ומה היא לא יכולה (שליטה במוח של אחר, שחזור זיכרונות אמיתיים).
- למי שסקרן לגבי התודעה, ולמי ששוקל טיפול בהיפנוזה ורוצה להבין לפני שהוא נכנס. בסוף יש דף תרגול קצר של היפנוזה עצמית.
סרטונים להעמקה
1. דווין טרהון, Does hypnosis ever actually work?
TED-Ed: מבוא קצר ומדויק למה שהמחקר יודע על היפנוזה, ולמה היא עובדת אצל חלק מהאנשים יותר מאצל אחרים. באנגלית, 5 דקות.
2. דייוויד שפיגל ואנדרו הוברמן, Using Hypnosis to Enhance Health & Performance
Huberman Lab: הפסיכיאטר מסטנפורד שחוקר היפנוזה עשרות שנים, על המוח, על הכאב ועל היפנוזה עצמית. באנגלית, שיחה ארוכה.
3. בן קייל, Hypnosis, Finally explained
TEDxTechnion: זווית ישראלית של מנטליסט. תיאוריה אישית ומרתקת, לא קונצנזוס מדעי. באנגלית.
הנהג שלא זכר את הדרך
חוקרים קוראים לרגע שבכביש "היפנוזת כביש", אבל הוא רק אחד מבני המשפחה. אותו דבר קורה כשאתה שוקע בספר ולא שומע שקוראים לך, כשמוזיקה סוחפת אותך עד שהזמן נעלם, כשאתה מבשל, מצייר או מתקן משהו בריכוז כזה שהעולם מסביב מתעמעם. בשנת 1974 תיארו הפסיכולוגים אוק טלגן וגילברט אטקינסון את התכונה הזו בשם "שקיעה" (absorption): הנטייה להיבלע לגמרי בחוויה. הם גילו שאנשים ששוקעים בקלות נוטים גם להגיב חזק יותר להיפנוזה.
כאן כדאי לעצור להבחנה אחת. לא כל שקיעה היא היפנוזה. גם מצב ה"זרימה" (flow), שבו אתה עושה משהו מאתגר ומרגיש שהזמן נעלם, דומה לטראנס אבל אינו זהה לו. הזרימה נבנית סביב פעולה, וההיפנוזה נבנית סביב הצעה (סוגסטיה). ובכל זאת, לכולם יש מכנה משותף: תשומת הלב מתכנסת לנקודה אחת, וכל השאר יוצא מהפוקוס.
טראנס הוא לא מקום רחוק. הוא תנועה של הקשב פנימה.
ורק לפני שממשיכים: היפנוזת כביש היא חוויה טבעית, אבל עייפות בנהיגה היא סכנה אמיתית. אם אתה מרגיש שהעיניים נעצמות, עוצרים בצד ונחים.
1
ממגנטיזם של חיות למילה שמשמעה שינה
וינה ופריז, סוף המאה ה-18. רופא בשם פרנץ אנטון מסמר טוען שבגוף זורם כוח בלתי נראה, "מגנטיזם של חיות", ושהמחלה היא חסימה בזרימה שלו. הטיפולים שלו הם הצגה של ממש: מטופלים יושבים סביב גיגית עם מוטות ברזל, מוזיקה מתנגנת, ומסמר עובר ביניהם בגלימה. חלקם צוחקים, חלקם בוכים, חלקם מתעלפים. פריז כולה מדברת עליו.
ב-1784 מקים מלך צרפת ועדה לבדוק את העניין. חברים בה בנג'מין פרנקלין והכימאי אנטואן לבואזיה. המסקנה שלהם חדה: אין שום נוזל מגנטי. את ההשפעות הם ייחסו בעיקר לכוח הדמיון. וכאן מסתתר הרגע היפה של הסיפור: הוועדה דחתה את ההסבר של מסמר, לא את החוויה של המטופלים. משהו אמיתי קרה בחדר. הוא פשוט לא הגיע מהברזל.
כמה עשורים אחר כך, המנתח הסקוטי ג'יימס בריד לקח את התופעה למקום רציני יותר וטבע לה שם: היפנוטיזם, מהמילה היוונית "היפנוס", שינה. שם קצת מטעה, כי מי שנמצא בהיפנוזה לא ישן. בפריז, ז'אן-מרטן שארקו ראה בהיפנוזה סימפטום של היסטריה, ובעיר ננסי טענו ברנהיים וליאבו שזו יכולת אנושית רגילה, שמבוססת על הצעה. הוויכוח הזה הפך את ההיפנוזה לנושא מדעי.
גם זיגמונד פרויד התחיל את דרכו בהיפנוזה, ונטש אותה לטובת הפסיכואנליזה. ובמאה העשרים, הפסיכיאטר מילטון אריקסון פיתח סגנון רך וגמיש, שנשען על מטאפורות, סיפורים והצעות עקיפות, וממנו יונקים רוב המטפלים עד היום.
2
תוף, סיבוב, נשימה
אבל המערב הגיע מאוחר למסיבה. בשנות השבעים סקרה האנתרופולוגית אריקה בורגיניון 488 חברות אנושיות שתועדו היטב, ומצאה שב-437 מהן, כ-90%, יש לפחות צורה ממוסדת אחת של מצב תודעה משתנה: טקס, ריקוד, תפילה, ריפוי. כדאי לדייק מה הנתון הזה אומר. הוא לא אומר ש-90% מבני האדם חווים טראנס, וגם לא שכל הטקסים האלה הם היפנוזה. הוא אומר שכמעט כל תרבות שאנחנו מכירים מצאה לעצמה דרך מוסדרת לצאת מהתודעה היומיומית ולחזור אליה.
בחלק מהמסורות השמאניות, תוף מכה בקצב של ארבע עד שבע פעימות בשנייה. מי שקרא אצלנו על גלי מוח ומצבי תודעה יזהה את הטווח: זה בערך תחום גלי התטא, שקשורים לחלימה ולדמיון. הצירוף מפתה, ועדיין המחקר זהיר: החפיפה במספרים לא מוכיחה שהתוף "מכניס" את המוח לתטא. הציפייה, האמונה, הטקס והקהילה שמסביב משחקים כאן תפקיד שקשה מאוד להפריד.
ובקוניה שבטורקיה, הדרווישים של המסדר המוולווי מסתובבים בטקס הסמאע, יד אחת פונה מעלה ויד אחת לארץ. מבחוץ זה נראה כמו טראנס. מבפנים, זו תפילה: דרך להתקרב לאלוהי דרך מוזיקה, שירה ותנועה. וזה חשוב לזכור בכל פעם שמשווים: לקרוא לסמאע "טכניקת היפנוזה" זה למחוק את המשמעות שלו בעיני מי שמקיים אותו.
הטראנס הוא אולי שפה משותפת לכולנו, אבל לכל תרבות יש את השירה שלה.
3
מה רואים במוח של מי שנמצא בטראנס
אז מה בכל זאת קורה בפנים? בסטנפורד, הפסיכיאטר דייוויד שפיגל חוקר את השאלה הזו כבר עשרות שנים. במחקר שפרסם עם עמיתיו ב-2017, הם סרקו במכשיר fMRI אנשים בעלי רגישות גבוהה להיפנוזה ואנשים בעלי רגישות נמוכה. אצל הרגישים, ההיפנוזה לוותה בשלושה שינויים. הפעילות ירדה באזור שמתפקד כמו מערכת "שימו לב!" של המוח, זה שסורק את הסביבה ושואל כל הזמן מה חשוב. החיבור התחזק בין אזור התכנון והשליטה במצח לבין האינסולה, שמקשיבה למה שקורה בגוף. ומנגד, החיבור נחלש בין אזור התכנון לבין רשת ברירת המחדל, הרשת שמספרת לנו את הסיפור על עצמנו.
במילים פשוטות: פחות דאגה מה קורה מסביב, יותר הקשבה לגוף, פחות "אני" שמסתכל על עצמו מהצד. זה מתאר יפה את החוויה, אבל כדאי לקרוא את זה בענווה. אלה מתאמים בקבוצה קטנה של משתתפים, לא הוכחה שמשהו במוח "נכבה", ולא חתימה אחת שמשותפת לכל צורות הטראנס.
החוקר אמיר רז הראה עוד צד מפתיע. במבחן סטרופ, שבו מבקשים לומר את צבע הדיו של מילה כמו "אדום" שכתובה בכחול, כולנו מתעכבים, כי הקריאה אוטומטית. רז נתן לאנשים רגישים להיפנוזה הצעה שהמילים הן סימנים חסרי משמעות, והעיכוב כמעט נעלם. הצעה אחת הצליחה לרסן משהו שנחשב לאוטומטי לגמרי. ובכל זאת, לא כולנו מגיבים באותה עוצמה: כ-10% עד 15% מהאנשים רגישים מאוד להיפנוזה, ובערך אותו שיעור כמעט לא מגיב, ורובנו נמצאים אי שם באמצע.
ומה עם מי שבאמצע? ב-2024 פרסמו אפיק פרמן, שפיגל ועמיתיהם ניסוי שמנסה לשנות דווקא את זה. 80 חולי פיברומיאלגיה, בעלי רגישות נמוכה עד בינונית, קיבלו גירוי מגנטי של 92 שניות בנקודה מדויקת במצח, שנבחרה לפי סריקת המוח של כל אחד מהם. הרגישות שלהם להיפנוזה עלתה בכנקודה אחת בסולם, ואצל מי שקיבל טיפול דמה לא השתנה דבר. אחרי שעה ההשפעה כבר נעלמה. זו תוצאה צנועה וזמנית, אבל היא מזיזה משהו גדול: תכונה שנחשבה קבועה כמו אישיות התגלתה, לרגע, כגמישה.
4
בין ריפוי למיתוס
אז מה ההיפנוזה יכולה לעשות? בבית החולים האוניברסיטאי בליאז' שבבלגיה, הרופאה מארי-אליזבת פיימונוויל ניתחה מטופלים בשילוב של היפנוזה, הרדמה מקומית וטשטוש קל. מי שקיבלו היפנוזה דיווחו על פחות כאב ופחות חרדה, ונזקקו לפחות תרופות. חשוב לדייק: זה לא "ניתוח בלי הרדמה", אלא היפנוזה שמצטרפת לרפואה.
בניסויי מעבדה בכאב, סקירה גדולה מ-2019 מצאה ירידה ממוצעת של כ-42% בתחושת הכאב אצל הרגישים מאוד, וכ-29% אצל הרגישים בינונית. בכאב כרוני ממשי התמונה צנועה יותר. במעי רגיז, המכון הבריטי NICE ממליץ לשקול היפנותרפיה ממוקדת מעי למי שהתסמינים שלו נמשכים יותר משנה למרות טיפול תרופתי. ובגמילה מעישון, למרות הפרסומות, סקירת קוקריין לא מצאה הוכחה מספקת שהיפנוזה עדיפה על תמיכה רגילה.
ומה היא לא יכולה לעשות? היא לא הופכת אותך לבובה. אנשים בהיפנוזה יכולים לסרב להצעות, וההיפנוטיזור לא "משתלט" עליהם. מה שקורה על הבמה הוא שילוב של מתנדבים שבחרו לעלות, ציפייה, קהל והופעה, ולא ניסוי מבוקר. והאזהרה החשובה מכולן: היפנוזה אינה דרך אמינה לשחזר זיכרונות. שאלות מנחות ודמיון חי יכולים לייצר זיכרונות כוזבים, שמרגישים אמיתיים לגמרי. זיכרון חי, גם כשהוא "מגלגול קודם", עדיין זקוק לאימות.
ובישראל יש לזה גם צד חוקי. חוק השימוש בהיפנוזה משנת 1984 קובע שמותר להפנט אדם אחר רק למי שקיבל הרשאה: רופא, רופא שיניים או פסיכולוג מומחה שעבר הכשרה ובחינות מוכרות. ומכאן עצה פשוטה למי ששוקל טיפול: לא מספיק לשאול אם המטפל מוסמך, צריך לשאול אם יש לו הרשאה להיפנוזה.
דף התרגול: ארבעה תרגולים של היפנוזה עצמית
ארבעה תרגולים קצרים של היפנוזה עצמית, בהשראת מה שתואר כאן. הם לא טיפול, אלא דרך להרגיש בגוף איך תשומת לב מתכנסת. מתרגלים רק במקום שקט ובטוח, אף פעם לא בנהיגה או בזמן פעולה שדורשת ערנות. סמנו כל תרגול שניסיתם, והסימון יישמר אצלכם.
להתבונן ולהתמקד
תרגול 1 · לשים לב לטראנס היומיומי
במשך יום אחד, נסו לתפוס את הרגעים שבהם "נעלמתם": בתוך ספר, בתוך שיחה, בתוך מוזיקה, בדרך הקבועה הביתה. אין צורך לשנות דבר, רק לשים לב לרגע החזרה. מה החזיר אתכם? איך הרגיש הגוף רגע לפני?
תרגול 2 · נקודה אחת ונשימה
שבו בנוחות והתמקדו בנקודה אחת מולכם, מעט מעל גובה העיניים. נשמו לאט, ותנו לעפעפיים להרגיש כבדים יותר עם כל נשיפה. כשהם רוצים להיעצם, תנו להם. המשיכו לנשום כמה דקות, ושימו לב איך הקולות מסביב מתרחקים.
לדמיין ולחזור
תרגול 3 · המקום הבטוח
עם עיניים עצומות, דמיינו מקום שמרגיע אתכם, אמיתי או מומצא. תנו לו פרטים: אור, ריח, טמפרטורה, צליל. ככל שהתמונה מלאה יותר, הקשב נכנס אליה עמוק יותר. מי שאוהב את התרגול הזה ימצא עוד במאמר שלנו על כוחו של הדמיון.
תרגול 4 · הצעה אחת וחזרה לחדר
בתוך המקום הבטוח, חזרו בשקט שלוש פעמים על הצעה צנועה אחת, למשל "הכתפיים שלי יכולות להרפות". אחר כך ספרו לאט מאחת עד חמש, הרגישו את כפות הרגליים על הרצפה ופתחו עיניים. החזרה לחדר היא חלק מהתרגול, לא פחות מהכניסה.
מתי לפנות לאנשי מקצוע
מי שמתמודד עם טראומה, דיסוציאציה, פסיכוזה או מצוקה קשה, שיתייעץ עם איש מקצוע לפני שהוא מתרגל. אם תרגול מעורר משהו קשה, עוצרים, פוקחים עיניים וחוזרים לחדר. ומי שמחפש טיפול בהיפנוזה בישראל, שיוודא שלמטפל יש הרשאה להיפנוזה לפי החוק.
פתיחה לסוף
חזרה לכביש הלילי מההתחלה. הנהג שלא זכר את הדרך לא היה ישן ולא היה מכושף. הוא פשוט היה במקום אחר בתוך עצמו, והגוף ידע את הדרך גם בלעדיו. ההיפנוזה, הטקס, התוף והסיבוב הם כולם ניסיונות אנושיים לעשות את אותו הדבר בכוונה: לבחור לאן תשומת הלב הולכת.
ואולי זו השאלה שכדאי לקחת איתכם מכאן. אם תשומת הלב שלנו, כשהיא מתכנסת, יכולה להחליש כאב, לשנות את מה שהמוח קורא, ולהעביר אותנו שלושה רמזורים בלי שנשים לב, מה עוד היא מעצבת אצלנו כל יום, בשקט, בלי שאנחנו שמים לב לאן היא מכוונת?
מקורות והעמקה
- Jiang, H., Spiegel, D. et al., Brain Activity and Functional Connectivity Associated with Hypnosis, Cerebral Cortex, 2017
- Faerman, A., Spiegel, D., Williams, N. R. et al., Stanford Hypnosis Integrated with Functional Connectivity-targeted Transcranial Stimulation (SHIFT), Nature Mental Health, 2024
- Raz, A. et al., Hypnotic suggestion reduces conflict in the human brain, PNAS, 2005
- Thompson, T. et al., The effectiveness of hypnosis for pain relief, Neuroscience and Biobehavioral Reviews, 2019
- Faymonville, M. E. et al., Psychological Approaches During Conscious Sedation. Hypnosis Versus Stress Reducing Strategies, Pain, 1997
- NICE, Irritable bowel syndrome in adults (CG61)
- Cochrane, היפנותרפיה לגמילה מעישון
- Bourguignon, E., Religion, Altered States of Consciousness, and Social Change, 1973
- Tellegen, A., Atkinson, G., Openness to absorbing and self-altering experiences, 1974
- Reconciling myths and misconceptions about hypnosis with scientific evidence, BJPsych Advances
- UNESCO, טקס הסמאע של המוולווים
- חוק השימוש בהיפנוזה, תשמ"ד-1984