יותר אפשרויות אמורות להיות בשורה טובה: יותר חופש, יותר שליטה, יותר סיכוי למצוא בדיוק את מה שרוצים. בארי שוורץ טוען את ההפך. ככל שמספר האפשרויות גדל, כך גדלה גם התחושה שהחמצנו משהו — האפשרות שלא בחרנו ממשיכה לרחף מעל זו שכן בחרנו. במקביל, שפע האפשרויות מנפח את הציפיות: כשהכול זמין, כבר לא מספיק שהבחירה תהיה טובה, היא חייבת להיות מושלמת. וכך בחירה סבירה לגמרי הופכת לאכזבה, ואת האשמה אנחנו מפנים פנימה — אם היו כל כך הרבה אפשרויות ובכל זאת לא מצאתי את הנכונה, כנראה שהבעיה בי.
לקורא של "התדר" זו נקודה רגישה במיוחד, כי גם עולם ההתפתחות האישית הפך למדף עמוס: שיטות, מורים, תרגולים, מסלולים. הרעיון של שוורץ מציע זווית אחרת על מה שנתפס לרוב כחיפוש רוחני — לפעמים ההתלבטות האינסופית אינה פתיחות, אלא בריחה מהמחויבות שבה מתחילה עבודה אמיתית.
